מקור משנה אבות ב׳:י״ג
13 רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבַתְּפִלָּה. וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר יואל ב כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ:
פירוש רש"י על משנה אבות ב׳:י״ג
13 הוי זהיר בקריאת שמע. לקרותה בשעתה:
14 ובתפלה ובתפלין לא גרסי'. נ״א ק״ש ותפלה חדא מילתא היא:
15 אל תעש תפלתך קבע. כאדם שעליו דבר קבוע ומוטל עליו חובה ואומר כך וכך אני חייב מתי אפרוק מעלי עול זה:
16 אלא רחמים ותחנונים. שתהא מכוון דעתך:
17 כי חנון ורחום הוא. מכאן שרוצה בתחנונים ומרחם מיד:
18 ואל תהי רשע בפני עצמך. כלומר אל תעשה דבר שהיום או למחר תעשה אתה את עצמך רשע ותאמר למה עשיתי רשע זה: